מדברים פילנתרופיה בנימה אישית עם יוסף בר-נתן
יוסף בר-נתן, חבר חבר הנאמנים ועמית כבוד של אוניברסיטת תל אביב, מספר לנו קצת על עצמו ועל מהי פילנתרופיה עבורו
8 דברים שלא ידעתם על יוסף בר-נתן:
1. איזה ספר השאיר עליך חותם?
אני קורא עכשיו את הספר "נתן ועמוס" של אסף ענברי – ספר יוצא מן הכלל, המשחזר את השקפותיהם של עמוס עוז ונתן אלתרמן בפרשת לבון. ספר מרתק ובעל עומק רב שבהחלט משאיר עליי חותם.
2. באיזו סדרה אתה צופה עכשיו?
אני פחות איש של סדרות; אני מעדיף להישאר מעודכן וממוקד בתכני אקטואליה ופילנתרופיה.
3. מה אתה הכי אוהב לעשות בזמנך הפנוי?
יש לי מגוון רחב של תחומי עניין – החל מטיולים בארץ ובעולם, דרך צפייה בסרטי קולנוע ועד לביקורים בהצגות תיאטרון ובהשתתפות בערבי גאלה של עמותות הפועלות למען החברה.
4. מה מרגש אותך?
האהבה העמוקה שלי לאשתי נורית.
5. את מי הכי היית רוצה לפגוש?
הייתי רוצה לפגוש דמות מופת, מנהיג או אישיות מעוררת השראה שתגיע עוד בדורנו כדי לאחות את הקרעים בחברה ולחבר בין הלבבות בחברה הישראלית.
6. מוטו לחיים:
לעסוק בתיקון עולם על ידי עשיית הטוב.
7. במשפט אחד - מהי פילנתרופיה עבורך?
פילנתרופיה היא תמצית החיים. בעצם הנתינה יש סיפוק אדיר; בנתינה - נהנה המקבל, ונהנה שבעתיים הנותן, הפילנתרופ.
8. הבחירות שלך בתרומות לאוניברסיטת תל אביב – למה דווקא למטרות אלה?
אני מגיע מבית שבו פילנתרופיה היא דרך חיים, כדור שלישי למשפחה שרואה בשליחות חברתית ערך עליון. לאורך השנים, ההישג המרגש ביותר מבחינתי היה קידום בני נוער והנגשת השכלה גבוהה לאלפים – כשהזכייה הגדולה שלי מתבטאת בחלוקת למעלה מ-35,000 מלגות, חלקן הגדול כאן באוניברסיטת תל אביב.
הבחירה באוניברסיטת תל אביב טבעית לי מכל הבחינות: קודם כל, שלושת ילדיי הם בוגרי האוניברסיטה. מעבר לכך, זוהי האוניברסיטה הגדולה בארץ, המהווה חוד חנית במחקר, בפריצות דרך מדעיות, ובאיכות מדהימה של אנשים.
האתגר הגדול הבא שעומד לפתחנו הוא התמיכה במחקר ובמדע מתקדם. העתיד כולו נמצא בהשכלה גבוהה, בסייבר ובבינה מלאכותית. אנחנו יודעים שחלק מהמקצועות המוכרים לנו היום לא יהיו קיימים עוד 15 שנה, ולכן אני מאמין באמונה שלמה בכוחה של אוניברסיטת תל אביב ובהישגיה להמשיך להוביל את הקניית הידע לדור הצעיר. אני מחשיב את עצמי כ"פריק" של השכלה גבוהה, ולכן התמיכה שלי באוניברסיטה, הן בחוג הידידים והן בחבר הנאמנים, היא חד-משמעית.
כפי שאמרו חז"ל: "המעולה שבחכמים הוא מי שלמד ולימד". בעיניי, האוניברסיטה היא המעולה שבחכמים בדיוק משום כך – היא מקום שבו למדו, וכיום ממשיכים ללמד ולהוביל.




