תמר מדינה-הרטום

כשאני נשאלת למצבי המשפחתי, אני יכולה היום לומר בגאווה: נשואה + 2. אך מאחורי ההגדרה העובדתית הקצרה עומדים לא מעט סבל, כאב וקושי, ושנים ארוכות של טיפולי פוריות. עוד במהלך החוויה המורכבת, החלטתי שעליי לעשות משהו כדי להקל על נשים שיפסעו אחריי במשעול המפרך - על מנת שההתנסות האישית שלי לא תהיה לשווא. לאחר שהטיפולים הוכתרו בהצלחה, וילדתי את שני בניי, כתבתי ספר בנושא, ששמו IVF: המדריך הידידותי לטיפולי פוריות. עבודת הדוקטורט היא עבורי הזדמנות נוספת לפעול לשינוי.

טיפולי פוריות אינם חוויה פשוטה בשום מקרה. התשוקה שטרם התממשה לילד, החרדה המלווה כל מחזור טיפולים, וכמובן גם הטיפולים הפיזיים החודרניים והכואבים – כל אלה הם  בלתי נמנעים. ועם זאת, אני מאמינה כי גישה טיפולית ממוקדת-מטופל/ת (טמ"מ), שמגיבה לצרכיה הרגשיים של האישה, ומשמרת את רווחתה הנפשית, עשויה להקל מאוד על נשים שעוברות את התהליך. גישת הטמ"מ (הכוללת מרכיבים כמו נגישות לצוות המטפל, תמיכה נפשית, מעורבות של המטופל/ת, כבוד לערכיו/ה ועוד) מהווה רכיב ליבה במדדי איכות של שירותי בריאות בישראל ובעולם, אך הניסיון מראה כי לא תמיד היא מיושמת בשטח.

במחקר שלי משתתפות כ-350 נשים העוברות טיפולי הפריה חוץ-גופית ביחידות פוריות שונות בישראל. המחקר בוחן את ההשערה כי גישת הטמ"מ עשויה לתרום לרווחת המטופלות – על ידי מתן מענה למספר צרכים המוגדרים (בתיאוריית ההכוונה העצמית) כמולדים וכבסיסיים לנפש האדם: אוטונומיה, מסוגלות והשתייכות. נושא המחקר כמעט ולא נחקר עד היום, ואני מאמינה שממצאיו יתרמו תרומה ממשית, הן למחקר התיאורטי בתחום צורכי הנפש והטמ"מ, והן ליישום התפיסה בשטח. אני מקווה שבסופו של יום, עבודתי תגביר את מודעותם של הצוותים המטפלים לרווחה הנפשית של המטופלות ביחידות הפוריות, ואף תשמש בסיס ליצירת מודלים של טיפול ממוקד-מטופל/ת, לשיפור איכות הטיפול וליישום מדיניות הטמ"מ במערכת הבריאות הישראלית.

באוניברסיטת תל אביב גיליתי אווירה של חופש ותחושה של יצירתיות. החיבור למקום כזה הוא מאוד חשוב עבורי, כשאני עוסקת ביצירה חשובה כמו עבודת דוקטורט.