טלי אשר

הקריאה, הכתיבה והלמידה היו עבורי עוגן ונחמה משחר ילדותי – בתוך משפחה שחוותה את תלאות השואה ואת מכאובי השכול. חלמתי להיות סופרת, ועד היום הספרות היא בשבילי מרחב קיומי, עשיר ומעצב תודעה, שאני שואפת לחלוק עם רבים ככל האפשר. לשם כך אני  מנחה סדנאות כתיבה ומועדוני קריאה, ובעבר, במסגרת לימודיי במכון מנדל למנהיגות, אף יזמתי פרויקט בשם 'קוראים את העיר', שנועד להנכיח את עולם הספרות במרחב הציבורי, ולהנגיש אותו לכולם: לנוער ולמבוגרים, לבני קהילות שונות ואף לאוכלוסיות נזקקות. בהמשך עסקתי בניהול פדגוגי, והיום אני מכהנת כראש תחום חברה ותרבות בסמינר הקיבוצים.

במחקר שלי אני מתמקדת בטקסטים ספרותיים בעברית, שעוסקים בעצמם בטקסטים ספרותיים אחרים, ו/או בעולם הספרות - ספריות, כתבי עת, כתיבה ספרותית ושיח ספרותי. אני נעזרת באמצעים ספרותיים כדי לנתח רצף היסטורי של טקסטים לאורך 200 שנה – החל מספרות ההשכלה של תחילת המאה ה-19, אז התווספה ספרות חילונית לארון הספרים היהודי, ועד לספרות העברית של זמננו. בעבודתי אני מקווה לגלות כי גם בעידן של התפתחות טכנולוגית מואצת, עוד מוקדם להספיד את הטקסט הספרותי. בכוונתי להראות כי תפקידה וכוחה של הספרות - כמכוננת משמעות וכמעצבת תודעה, עבור הפרט והחברה כאחד - לא נעלמו אלא רק, אולי, שינו צורה.

בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב אני מרגישה שמצאתי את מקומי. כאן אני מתרשמת ואף נתרמת מהעשייה המשמעותית, מהאכפתיות ומהעושר המחקרי. המלגה שקיבלתי מאגודת הידידים מספקת לי כמובן  גיבוי כלכלי, אבל לא פחות מכך, היא מעניקה לי גב רעיוני. כשאני מתמודדת עם עומס המטלות והמשימות, בעבודה, במשפחה ובמחקר, המלגה היא זו שנותנת לי זריקת עידוד - להמשיך, להתחייב ולהאמין בהיתכנות המחקר.