אורן אברם

אני מטפס בנשמתי. על מצוקים בלב נופים מרהיבים, או במעבדה בין מחשבים משוכללים – אני תמיד מטפס. רגל אחרי יד, תגלית אחרי פיצוח – הכיוון תמיד ברור: למעלה, קדימה, אל הפסגה הבאה. כי עבורי, החיים מתחילים כשאני יוצא מאזור הנוחות שלי, ומולי ניצב אתגר שדורש ממני את כל כולי.

כבר בגיל צעיר הבנתי שמחשבים הם העתיד. הרגשתי את ה'קליק' עם עולם המחשוב כבר בתכנות הראשון. בהמשך למדתי מדעי המחשב במסלול מואץ, ושילבתי התמחות בביואינפורמטיקה - ביולוגיה חישובית. ושם מצאתי את האתגר שריתק אותי יותר מכל: 'מירוץ החימוש' בינינו לבין החיידקים. גיליתי שהחיידקים הם בהחלט יריב מתוחכם וראוי. הם מסתגלים ביעילות מדהימה כמעט לכל שינוי בסביבה, ובמחקר שלי אני בעצם שואל: איך הם עושים את זה? אני מתמקד באבולוציה של החיידקים, ומפתח מודלים מתמטיים ואלגוריתמים לניתוח רצפי ה-DNA  שלהם. בסוף היום, התפקיד שלי הוא להילחם בחיידקים שמזיקים לאדם – למשל על ידי סיוע לפיתוח דור חדש של אנטיביוטיקה; ובמקביל, לרתום חיידקים ידידותיים למשימות שמועילות לאדם – כמו ייצור יעיל יותר של מזון.

אין לי ספק שכאן באוניברסיטה אני נמצא במקום הנכון, שמאפשר לי להמשיך לטפס... אוניברסיטת תל אביב היא מהמובילות בעולם בתחום שלי, ובמרכז אדמונד י. ספרא לביואינפורמטיקה אני פוגש חוקרים בכירים שתורמים רבות למחקר שלי. כאן אני יכול לפרוץ שוב ושוב את 'תקרת הזכוכית' שלי – ממש כמו שאני אוהב. והמלגה הנדיבה של ידיד האוניברסיטה מעניקה לי את התנאים הנחוצים לכל מטפס:  האפשרות להתקדם ללא הפסקה וללא הסחות דעת, כשכל כולי ממוקד במטרה.