קלרה שיכלמן

עבורי מתמטיקה זה כיף. אימא שלי מספרת שכבר כשהייתי בגן עזרתי לאחותי הגדולה להכין שיעורי בית בחשבון. ובכלל, מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי לפתור תרגילים וחידות. כשהגעתי לחטיבת הביניים, בבית הספר 'שבח מופת' בתל אביב, התחלתי לקבל עידוד מהמורים, וכשלמדתי בתיכון הייתי במקביל גם סטודנטית למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב – במסגרת התוכנית 'מועמד מיוחד' לתלמידים צעירים מצטיינים במתמטיקה, הקרויה היום על שמו של פרופ' בנו ארבל ז"ל. אז כבר היה לי ברור שכשאגדל אהיה מתמטיקאית.

עבודת הדוקטורט שלי עוסקת בתורת הגרפים - חקר מבנים מתמטיים של נקודות וקווים המחברים ביניהן. דוגמה טובה לכך הן רשתות חברתיות – כל אדם הוא נקודה, ויש לו מספר מסוים של חברים, אליהם הוא מחובר בקווים. באופן ספציפי, אני עוסקת בתורת הגרפים האקסטרימלית, ומחפשת גרפים של נקודות שאינן יוצרות מבנים מתמטיים מוגדרים (דוגמה למבנה מוגדר: סדרה חשבונית). מדובר בנושא מופשט, שמהווה למעשה מדע בסיסי, אך מחקרים מסוג זה משמשים פעמים רבות כתשתית לפיתוח יישומים ואלגוריתמים פורצי דרך במדעי המחשב.

בשל אהבתי למתמטיקה, אני משתתפת בתוכניות שנועדו להפיץ אותה לציבור הרחב. אני מתנדבת בעמותת חתני נובל למצוינות בחינוך - יוזמה של מספר חתני פרס נובל ישראלים ויהודים, שמטרתה לחזק את לימודי המדעים במערכת החינוך הישראלית. במסגרת העמותה אני מגיעה לבתי ספר בפריפריה, ומספרת לתלמידים על נושאים מתמטיים 'מדליקים' כמו הצפנה וחידות, על מנת לעורר בהם עניין. בנוסף אני מרצה למבוגרים, ואוהבת במיוחד לדבר על נושאים שמחברים בין מתמטיקה לספרות.

באוניברסיטת תל אביב נמצאים כמה מהחוקרים הטובים בעולם בתחום שלי. זוהי סביבת מחקר מצוינת עבורי, מקום שבו אני ממש חיה את המחקר שלי - שדורש ממני לפחות 10 שעות עבודה ביום. אני חייבת להקדיש את עצמי לחלוטין לדוקטורט, וללא מלגה זה פשוט לא היה אפשרי.